פסק-דין בתיק ע"ר 46722-11-10

1.         בפני ערעור על החלטת כב' הרשם כפכפי מיום 9.11.10, במסגרתו נדחתה הבקשה למתן רשות להתגונן בטענה כנגד גובה החוב, והתקבלה הבקשה למתן רשות להתגונן בטענת הכפייה בחתימה על כתב הערבות, וזאת בכפוף להפקדת ערובה בסך 30,000 ש"ח.

            הערעור הינו כנגד ההחלטה שלא ליתן רשות להתגונן בטענה כנגד גובה החוב ולהתנות את מתן הרשות להתגונן בטענת הכפייה בהפקדת ערובה.

2.         עסקינן בתובענה שהגישה המשיבה בהליך של סדר דין מקוצר, כנגד 3 נתבעים בהם המערער, על סך 233,541 ש"ח כאשר המערער עצמו נתבע על סך 125,000 ש"ח. התובענה הוגשה כנגד חברת טלעדי בע"מ (הנתבעת 1 בתובענה) שבבעלותם של המערער (נתבע 2 בתובענה) ושל נתבע 3, בגין אי תשלום תמורת עבודות מסגרות אשר ביצעה המשיבה עבור הנתבעת 1 על פי הסכם מיום 15.6.09. התביעה כנגד המערער והנתבע 3 הינה בהסתמך על כתב ערבות אשר נחתם על ידם ביום 15.10.09 ועל פיו התחייבו לשלם למשיבה (התובעת)  סך של 125,000 ש"ח כל אחד.

3.         המערער טוען כי על פי ההסכם בין הצדדים התנו הצדדים את התשלום בתנאים הקבועים בהסכם כאשר התנאים האמורים לא התקיימו ובפרט סעיף 7 לחוזה מיום 15.6.09 ולפיו " עבודות יחשבו כמבוצעות רק בכפוף לאישור המזמין ביחס להיקף ואיכות העבודות". לעניין זה נטען כי סכום החוב בתובענה נסמך על חשבוניות של המשיבה ואין בהן כדי להוות אסמכתא לביצוען של העבודות בפועל. כן נטען כי המשיבה סטתה מהצעת המחיר המוסכמת בין הצדדים וחייבה את החברה בסכומים שונים וגבוהים יותר מהנקוב בחוזה, כפי שעולה מתעודות המשלוח, שאינן חתומות ואינן מאושרות ע"י הנתבעת 1.

            בהתייחס לכתב הערבות נטען כי המערער חתם על כתב הערבות בכפייה, תחת איומים ולאחר שימוש באלימות ע"י מנהל המשיבה ונציגו. על כן, נטען כי כלל לא נכרת חוזה וכתב הערבות בטל מעיקרו.

            המערער טוען כי קיים קושי בהפקדת סכום הערובה שנקבע כתנאי למתן רשות להתגונן וזאת לאור מצבו הכלכלי, לאחר שלחברה שהייתה בבעלותו מונה מפרק קבוע, שותפו פתח בהליכי פשיטת רגל, הוא עצמו אינו עובד ואין לו כל מקור פרנסה והוא אף נמצא בהליכי גירושין ועליו לשאת בתשלום מזונות בהיותו אב ל - 4 ילדים.

4.         המשיבה טוענת כי המבקש העלה טענות כלליות וטכניות כנגד עצם חובה של חברת טלעדי בע"מ (הנתבעת 1) למשיבה, כי המבקש אינו טוען שלא בוצעה עבודה כלשהי ע"י המשיבה אלא רק שעבודתה לא נבדקה ולא אושרה וכי המבקש כלל לא פירט מהו החוב לשיטתו, אלו עבודות בוצעו ולאיזה היקף תשלום זכאית המשיבה. לעניין זה נטען כי הנתבעת 1 ומנהליה אף מסרו שיק לתשלום על חשבון העבודות שבוצעו ע"י המשיבה, בהתאם לחשבונית מס שהוצאה על ידה, וכי מתן השיק בעבור העבודה מהווה הוכחה להכרה בחוב. כן נטען כי גם החתימה על כתב הערבות מהווה הודאה בחוב.

            לעניין חתימה על כתב הערבות נטען כי הסכם שנחתם תחת כפייה אינו בטל אלא ניתן לביטול וכי על אף שכתב הערבות נחתם ביום 13.10.09 (יוער כי לטענת המערער כתב הערבות נחתם ביום 15.10.09), הודיע המערער על ביטול ערבותו עקב הכפייה הנטענת רק ביום 10.12.09 במענה לדרישת המשיבה לתשלום הערבות. הכפייה הנטענת פסקה עוד בסופו של יום 13.10.09 ומשכך ההודעה לא ניתנה תוך זמן סביר ודין הטענה להדחות. עוד נטען כי הטענה בדבר החתימה על כתב הערבות תחת כפייה נשענת על כרעי תרנגולת, כאשר גם לאחר אירוע הכפייה הנטען נפגש המערער עם מנהל המשיבה לא פעם, וכי עול ההוכחה המוטל על הנתבע הטוען טענת כפייה כבד יותר.

            לעניין גובה סכום ההפקדה שנקבע כתנאי למתן רשות להתגונן, נטען כי בית המשפט של הערעור לא יתערב בשיקול דעתו של בית משפט קמא בעניין גובה סכום ההפקדה וכי בית משפט קמא עשה חסד עם המערער עת לא דחה גם את טענת הכפייה.

5.         הלכה היא כי בשלב הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן די למבקש להראות כי יש לו הגנה אפשרית, ולו בדוחק, על מנת שתנתן לו רשות להתגונן.

            בענייננו, טען המערער כי לא ניתן אישור המזמין (הנתבעת 1) לביצוע העבודות, כפי שנקבע בחוזה בין הצדדים.

            טענה זו לא נסתרה.

כן לא נסתרה טענת המערער כי סכום התביעה מתבסס על חשבוניות ותעודות משלוח של המשיבה, שאינן מאושרות ע"י הנתבעת 1.

            אמנם צודק כב' הרשם כי המערער לא פירט טענתו בדבר גובה החוב. כן קיים קושי, כפי שעולה מהחלטת כב' הרשם, במסירת שיק על חשבון חשבונית אחת וחתימה על ערבות אישית, גם אם ניתנה תחת כפייה, אשר יכול וניתן לראותן כהודאה בעצם קיומו של חוב.

            ואולם, גם בעניין זה קיימת מחלוקת עובדתית הראויה לבירור וממילא, גם אם יראה הדבר כהודאה בעצם קיומו של חוב, אין בכך משום הסכמה לסכום החוב וכתוצאה, לסכום התביעה.

            המערער ציין מדוע לא יכול היה ליתן תחשיב נגדי וזאת נוכח מינוי מפרק קבוע על נכסי הנתבעת 1, ובנסיבות אלה אני סבורה כי אין די בטענה בדבר העדר פירוט כדי לקבוע כי אין למערער הגנה אפשרית כנגד התביעה בעניין זה. 

6.         באשר לטענה שעניינה חתימה בכפייה על כתב הערבות, הרי שבשלב הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן, ניתן להעלות טענה כאמור, ולא עורכים בשלב זה בירור מעמיק של טענות הצדדים. בנוסף לא נבחנת שאלת המהימנות בשלב זה של ההליך.

            עיקר טענת המשיבה נוגעת לכך שלא נמסרה הודעת ביטול תוך זמן סביר לאחר שנודע כי פסקה הכפייה.

            אין חולק כי הודעת ביטול נמסרה ביום 10.12.09 והשאלה אם מדובר בזמן סביר אם לאו, מקומה להתברר בהליך העיקרי, לאחר שישמעו ראיות הצדדים בעניין זה. גם הטענה כי מדובר בכפייה, שיש בה משום שלילת הרצון ומכאן שכתב הערבות בטל מעיקרו, מקומה להתברר בהליך העיקרי.